תקופת החזר ארגון וניהול עסקים
לועזית: payback period

בתיקצוב הון, שיטה המשמשת כדי לקבוע את משך הזמן דרוש כדי שהשקעה התחלתית תכוסה על-ידי תזרים ההכנסה הנקיה הצפויה ממנה. ההכנסה השנתית הממוצעת הצפויה, או החסכון השנתי הנובע מההשקעה, מחולק בעלות ההשקעה, זה נותן את מספר השנים המהוות את תקופת ההחזר. ככל שתקופה זו קצרה יותר, ההשקעה נחשבת כדאית יותר. שיטה זו מקובלת בשל היותה פשוטה לשימוש ולהסברה, אולם יש לה שני חסרונות עיקריים: האחד, התעלמות מרווחים שיתקבלו לאחר תקופת ההחזר, כך שלמרות שבהשוואה בין שתי תוכניות האחת יכולה להצביע על תקופת החזר קצרה יותר, הרי לאמיתו של דבר היא זו הפחות רווחית בין השתיים; השני, השיטה מתעלמת בדרך-כלל מערך הזמן של הכסף ואין התייחסות למועדי התקבולים והתשלומים. מסיבות אלה נתחי השקעות מעדיפים בדרך-כלל את שיטת תזרים מזומנים מנוכה ואת שיטת ער נוכחי נקי (ע.נ.נ). תקופת ההחזר היא ביטוי אחר למכפיל רווח המהווה מבחינה מתמטית ההופכי של הרווח למניה.