חכירה
חשבונאות וביקורת
לועזית: lease
חוזה המעביר מאדם למשנהו את הזכות להשתמש
בנכס מסוים, כגון:
קרקע, מבנה, מכונות,
ציוד, זכויות מסוימות, פטנטים וכו', לפרק זמן מסוים, כנגד תשלומים קבועים מוגדרים או הטבה אחרת, לרוב שנתיים, המכונים 'דמי חריכה' [FEE LEASING]. לגבי מקרקעין קובע החוק דין מיוחד לחריכתו, שעל-פיו שכירות העולה על עשר שנים, המוגדרת כחריכה, או שכירות שיש עימה ברירה להאריך את תקופתה לתקופה כוללת העולה על עשר שנים- טעונה
רישום בפנקסי המקרקעין המתנהלים על-פי החוק. זאת ועוד: בעוד שחוזה שכירות רגיל אינו
חייב להיעשות הכתב, חוזה לשכירות מקרקעין לתקופה העולה על חמש שנים חייב להיעשות בכתב. חריכה יכולה להתקיים בנכס שעל פי טיבו הוא ניתן להחזקה ולשימוש ממושכים ולכן הוא אפשרי רק לגבי
נכסים שאינם כלים. מי שנותן את הנכסים בחריכה מכונה 'מחכיר' [LESSOR] ומי שמקבל אותם בחריכה 'חוכר' [LESSEE]. חריכת מקרקעין לתקופה העולה על עשר שנים נחשבת
לאירוע מס בחוק
מס שבח מקרקעין. חריכת נכסים, שיש עימה זכות לחוכר לרכשם בתום תקופת החריכה בחינם או
במחיר הזדמנותי, או חכירה לתקופה שעולה על 75% מתקופת
הפחת של הנכס, מוגדרת על-ידי שלטונות המס כחכירה מימונית (פיננסית), שבתנאים מסוימים רואים אותה כרכישה מלאה של הנכס, תוך פרעון
הסכום בתשלומים (ראה: חכירה הונית, זכות חכירה).