רוֹקוֹקוֹ
מקרקעין
לועזית: rococo
1. סִגנון אדריכלי ואָמָנוּתי בַּעל עיטוּרים מסולסלים מסוּבָּכים, מעודנים הנושאים אופי מצועצע
2. סגנון אדריכלי אשר רווח באירופה במאות השבע-עשרה והשמונה־עשרה. סגנון הרוקוֹקוֹ הופיע
בעיקר בעיצוב פנים,
באדריכלות, בריהוט ובלבוש, ומתאפיין
במעבר מצורותיו הכבדות של
הברוק המאוחר לצורות תמירות, מתפתלות (צורת ה-S שלטת) קישוטיות, חינניות בחוסר סימטריה וברושם כללי של עידון.