שומה עצמית דיני עסקים
לועזית: self assessment

1. כללית, הערכת מס שעושה הנישום עצמו ולפיה הוא משלם את המס שלדעתו ולפי חישוביו מגיע ממנו.
2. לצורכי מס שבח, שומה עצמית נבדלת משומה רגילה בכך שהיא כוללת, בנוסף לפרטים שיש לכלול בשומה רגילה, גם את סכום המס המגיע מהנישום בשל העסקה ודרך חישובו. שומה עצמית נחשבת סופית אם מנהל מס שבח לא הוציא שומה לפי מיטב השפיטה תוך ששה חודשים ממועד השומה העצמית. החוק (סעיף 78) מפרט את שתי דרכי הפעולה הפתוחות לפני מנהל מס שבח, במשך ששה חודשים, כאשר מוגשת לו שומה עצמית: א. לערוך שומה זמנית של שווי הרכישה במקרקעין, את שווי המכירה שלה ואת הניכויים והתוספות שפורטו בהצהרה; ב. לשום סופית את שווי הרכישה של הזכות במקרקעין, את שווי המכירה שלה, את הניכויים והתוספות ואת המס.
3. לגבי מס הכנסה, דו"ח מס, המוגש על ידי נישום על גבי טופס ההצהרה השנתית, ובו הוא מחשב את הכנסתו ואת המס המגיע ממנו. המס שחושב לפי דו"ח זה נחשב שומה עצמית, שהיא השומה לאותה שנה לכל דבר ועניין, כל עוד לא הוציא פקיד השומה שומה אחרת לאותה שנה. פקיד השומה רשאי, תוך ארבע שנים מתום שנת המס שבה מסר הנישום את שומתו העצמית, לבדוק את הדו"ח ולאשרו, או לקבוע הכנסה לפי מיטב שפיטתו, אם יש לו טעמים סבירים להניח שהדו"ח אינו נכון. בנסיבות מסוימות רשאי נציב מס הכנסה, בפרוצדורה מסוימת, לפתוח שומות גם לאחר חלוף התקופה הנ"ל.