תושב חוץ דיני עסקים
לועזית: foreign resident

בפקודת מס הכנסה, סעיף 1. תושב חוץ מוגדר על דרך השלילה כמי שאינו תושב ישראל. משתמע מההגדרות שכתושב חוץ ייחשב מי שנעדר מישראל מרבית ימות השנה (המכונים בעגה הישראלית "קומנדו 181"). כאשר שלטונות המס גורסים שקיומם של מבחנים נוספים, כגון: מקום שהותם של בני משפחתו הקרובים, או קיומה של דירת מגורים, יכולים להצביע על סיוגו של היחיד. באשר לחבר בני אדם, שהוא חברה זרה, הוא ייחשב כתושב חוץ גם אם נרשם בארץ כחברה נוכרית, ובלבד שלא ביקש להיחשב כ'תושב ישראל' ותושבי ישראל אינם מחזיקים בה יותר מ-25% או אינם זכאים ליותר מ-25% מהכנסותיה או רווחיה. תושבי חוץ אינם זכאים לזיכויים ונקודות זיכוי הניתנים לתושבים, אך מאידך הם זכאים לפטורים על הפרשי שער, פטור ממס על תוספת פדיון מניות בכורה, פטור ממס אינפלציוני בגובה שיערוך דולרי של השקעות בחברות ישראליות ועוד. תושב חוץ שרכש ניירות ערך של חברה ישראלית ציבורית בכל היקף שהוא פטור ממס רווחי הון על מכירתם כל עוד הם נרכשו לאחר שנירשמו בבורסה וכל עוד אין מדובר בניירות ערך של קרן להשקעות במקרקעין. כמו כן פטור תושב חוץ, בתנאים מסוימים, על רווח הון ממכירת מניות בכל היקף שהוא בחברות עתירות מחקר ופיתוח בישראל. בעלות תושבי חוץ במניות חברה בעלת מפעל מאושר מזכה את החברה בהורדת שיעור מס חברות ביחס ישיר לגידול חלקם של תושבי החוץ בהון החברה (החוק לעידוד השקעות הון).