חוק חוזים (חלק כללי)
דיני עסקים
לועזית: contract law (general part)
חוק משנת 1973 (תשל"ג) הדן בכריתת חוזה; ביטול
חוזה בשל פגם בכריתתו, צורת החוזה ותוכנו; חוזה לטובת
צד שלישי;
קיום חוזה וכדומה. חוק זה מגדיר חוזה כמפגש של רצונות בין צדדים: רצונו של האחד
חייב להתגבש לכלל
הצעה והסכמתו של השני להצעה הופכת את הדיונים בין הצדדים
להסכם מחייב ובר תוקף. על הצדדים להסכם חלות הוראות ההסכם והחובות שבחוק. אולם גם השלב הקדם חוזי מאופיין בנורמות משפטיות, המחייבות את הצדדים למשא ומתן.
סעיף 12(א) לחוק הסדיר את המותר והאסור במהלך משא ומתן, וקבע כי במשא ומתן לקראת כריתת חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת
ובתום לב. מאז נתקבל החוק נתנו בתי
המשפט תוקף לערכים כמו יושר והגינות, על רקע רצונם למנוע תוצאות לא צודקות, ועל יסוד הצורך להתחשב בצד השני ולשתף אתו פעולה, עוד לפני חתימת החוזה. השופטים אמרו, כי מי שמעוניין להתקשר בחוזה חייב להתנהג כמו שמתנהג מי שכבר התקשר בחוזה.
חובה זו לנהוג ביושר ובהגינות מוטלת על מי שמנהלים אתו משא ומתן, על אנשים פרטיים ועל פקידי ציבור כאחד.