סימן מסחר
דיני עסקים
לועזית: trade mark
סימן
או סמל המשמש,
או מיועד לשמש, לאדם לעניין סחורה שהוא מיצר או סוחר בה. כאשר מדובר בשירות, הסימן מכונה 'סימן שירות' (SERVICE MARK). סימן מסחר הוא בעצם סימן היכר, על מנת לחדור לתודעה של הלקוחות. סימן כזה צריך, אפוא, להיות זכיר וקליט. סימני מסחר שנתבקשו מאת
רשם סימני המסחר, צריכים להיות בעל אופי מבחין ולאפשר הבחנה בין מוצריו או שירותיו של בעל הסימן ובין אלה השייכים לאחר. בפסיקת בתי
משפט נקבע כי תקופת השימוש בסימן, מידת הפירסום לה זכה והמאמץ שהישקיע בעל הסימן ביצירת קשר בין
המוצר ליצרן, הינם גורמים שיש לה יתחשב בהם בהכרעה בדבר רכישת אופי מבחין. ועוד: את כשירותו של הסימן המבוקש להירשם כסימן מסחרי יש לבחון גם אל מול האינטרס הציבורי להשאירו פתוח למסחר ואל מול האינטרס הציבורי להימנע מטעויות. אולם אם נירשם הסימן - לבעליו
זכות השימוש הבלעדית באותו סימן. שימוש בסימן ע"י מי שאינו
מורשה לכך מהווה פגיעה בבעל הסימן ובציבור כאחד. הפגיעה בבעל הסימן מיוסדת על העקרון בדבר מניעת תחרות בלתי הוגנת במסחר, הפגיעה בציבור כרוכה בהטייתו בדבר מקור הסחורה או השירות, לפיכך עלול מפר סימן מסחר לעמוד בפני
תביעה אזרחית ופלילית כאחד. סימני המסחר הם בעלי אופי טריטוריאלי מוגבל, ויש לרשמם בכל מדינה שבה מתבקשת הגנת
החוק. תוקפו של סימן מסחר הוא ללא הגבלת זן, ובלבד שהוארך
תוקף הרישום כנדרש בחוק. סימן המסחר
מעניק לבעלו את הזכות לשימוש ייחודי בסימן המסחר על
הטובין שלגביהם נרשם הסימן, ובכל הנוגע אליהם. סימן מסחר להבדיל מ'שם מותג' הוא מונח משפטי ועליו לעמוד בקריטריונים שנקבעו בחוק. (ראה: מותג; לוגו).