פרט מטעה דיני עסקים
לועזית: misleading item

בחוק ניירות ערך, כל דבר שנמסר ושעלול להטעות משקיע סביר וכל דבר שמוחסר ושהיעדרו עלול להטעות משקיע סביר. חוק ניירות הערך דורש שכל המובא בתשקיף יתואר בנאמנות ולא יהיה בתשקיף פרט מטעה. מי שחתם על תשקיף אחראי כלפי מי שרכש מהמציע ניירות ערך בהתאם לתשקיף לנזק שנגרם לו מחמת שהיה בתשקיף פרט מטעה. אחריות דומה חלה על מי שנתן חוות דעת, דו"ח או אישור, שנכללו או נזכרו בתשקיף בהסכמתו המוקדמת. אחריות זו לא תחול על מי שהוכיח שנקט כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שלא יהיה פרט מטעה בתשקיף, בחוות הדעת, בדו"ח או באישור (הכל לפי העניין), וכי האמין בתום לב שאכן אין בו פרט כזה ומילא חובתו לפי האמור בחוק; או כלפי מי שהוכח שרכש ניירות הערך המוצעים בשעה שידע, או היה עליו לדעת שיש פרט מטעה בתשקיף, בחוות הדעת, בדו"ח או באישור (הכל לפי העניין). במידה ששניים או יותר אחראים לקיומו של פרט מטעה, אחראים הם כלפי הניזוק ביחד ולחוד; בינם לבין עצמם הם נושאים באחריות לפי הכללים החלים על אחריות בנזיקין. מי שרכש ניירות ערך מהמציע בהתאם לתשקיף ועשה זאת בהסתמך על פרט מטעה שבו, רשאי לבטל את הרכישה ולדרוש החזרת הכספים ששילם, ובלבד שעשה זאת תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שהפרט היה מטעה, ולא יאוחר משנתיים לאחר הרכישה. זכות הביטול, כאמור, קיימת גם כשהמנפיק נמצא בפירוק. בשוק הראשוני האחריות היא, אפוא, כלפי מי שרכש ניירות ערך מן המציע. כלומר כדי שתחול אחריות צריכה להיות פעולה של רכישה. החוק מטיל אחריות גם לגבי פעולות בשוק המשני, האחריות חלה כלפי מי שמכר או רכש ניירות ערך, וגם כאן נדרשת פעולה אקטיווית, כלומר מי שנימנע מפעולה בשל פרט מטעה לא תהייה אחריות כלפיו.