ביטוח ביטוח וניהול סיכונים
לועזית: insurance / assurance

התחייבות גוף כלשהו לשלם לזולת פיצויים במקרה של נזק תמורת תשלום מתאים (פרמיה). הסיכונים שהביטוח נוטל על עצמו צריכים להיות בני־מדידה, שאינם הימור, ושהסתברותם אפשרית אם כי לא ודאית (מלבד ביטוח חיים שגם בו יש אי־ודאות לגבי מועד המוות, אם כי הוא כשלעצמו צפוי).
הביטוח הקונבנציונלי עובד באמצעות מאגר סיכונים של אנשים רבים (או פירמות וכו') שכולם עשויים לתבוע אותו, אבל בפועל רק מעטים עושים זאת. עלות הסיוע לאלו שמבקשים אותו מתחלקת בין כל התובעים-בכוח, ובכך היא הופכת את הביטוח לבר-השגה לכולם. למרות האטרקטיביות העצומה של ביטוח, שוקי ביטוח פרטיים עובדים לעיתים תכופות בצורה גרועה, או בכלל לא. כלכלנים זיהו שלושה גורמים עיקריים לכך:
* חברות פרטיות אינן מוכנות לספק ביטוח אם הן אינן בטוחות מהי העלות הצפויה של כיסוי ביטוחי, בייחוד אם הוא בלתי-מוגבל-בכוח;
* הסיכון המוסרי: מבוטחים עלולים לקבל על עצמם יותר סיכונים מפני שהם יודעים שהם מוגנים, ולכן חברת הביטוח תקבל חשבון גדול יותר מכפי שתיכננה.
חברות הביטוח מצויות בסיכון של ברירה שלילית. האנשים שצפויים לתבוע את הביטוח רוכשים אותו יותר מהאחרים, ואלו שצפויים שלא לתבוע את הביטוח אינם רוכשים אותו. במצב כזה, קביעת המחיר שיניב לחברה מספיק פרמיה כדי לכסות את כל התביעות היא בעיה קשה, אם לא בלתי-אפשרית.
חברות הביטוח מצאו דרכים לצמצם את השפעת הבעיות הללו. לדוגמה: כדי לצמצם את הברירה השלילית, הן קובעות תעריפי ביטוח בריאות גבוהים יותר ללקוחות מעשנים. כדי להגביל את הסיכון המוסרי, הן מציעות פרמיות מופחתות לאנשים שמוכנים לשלם השתתפות עצמית מכל תביעה.
מערכת ביטוח יעילה, במובנה הרחב, עשויה לתרום לצמיחה הכלכלית באמצעות עידוד נטילת סיכונים על-ידי יזמים, ועל-ידי כך שהיא מאפשרת לאנשים לבחור אלו סיכונים ליטול ונגד אלו סיכונים להתגונן.