חוזה מותר ראשון ביטוח וניהול סיכונים
לועזית: first surplus treaty

בחוזי ביטוח משנה יחסי, מונח המגדיר את הסכום של כל מסירה כסכום האחריות ברוטו, העולה – דהיינו, שהוא מותר – על שייר עצמי מוסכם, עד לגבול האחריות של מבטח המשנה. לעתים קרובות מצוין בחוזה סכום מקסימלי לשייר העצמי, כאשר לחברה המוסרת ישנה האופציה לבחור בשייר נמוך יותר בסיכונים מסוימים. הסכום בחוזה מותר ראשון מותנה במכפלה של השייר העצמי לגבי כל סיכון, כפי שלקח המבטח הישיר. היות והקיבולת של החוזה מבוטאת במספר מרבי של ידות, הרי ככל שהיד קטנה יותר כן יקטן הסכום שניתן למכור לביטוח משנה על פי החוזה. חוזה מותר ראשון נוגע לסכומי המותר לכל סיכון, אשר תחילה יש לכלול אותו בחוזה זו. הסכמי מותר גדולים יותר מכונים מותר שני, מותר שלישי, וכך הלאה, ולהם מועברים סיכונים שסכומיהם גדולים יותר, בהתאם לסדר החוזים, עד שיתמלאו כל הידות, כשכל אחד מהם הוא סכום ביטוח המשנה האפשרי הניתן, כאשר מולאו הקיבולת של המותר הקודם לו, בתוספת השייר העצמי הממשי. מכאן שחוזה מותר ראשון תשתתף במספר רב יותר של סיכונים מאמנת מותר שני וזו יותר מאמנת מותר שלישי וכן הלאה. ככל שמספר הסיכונים הנמסרים לחוזה כלשהי גדול יותר, פיזור הסיכונים בתוך החוזה רב יותר והחוזה נחשב למאוזן יותר.