אוֹפְּצְיַת מֶכֶר בנקאות ושוק ההון
לועזית: put option

1. אופציה המעניקה לרוכש אותה, תמורת פרמיה קבועה, זכות לחייב את כותב האופציה (המוכר) לקנות ממנו כמות מסוימת של ניירות ערך ספציפיים במחיר שהוסכם עליו תוך תקופה הקבועה בהסכם. אופציית מכר הוא הימור על ירידה מחיר המנייה לעומת אופציית רכש שהוא הימור על עלייה במחיר המנייה.
אורך התקופה ומחיר המימוש נקבעים מראש בין המוכר לקונה, התקופה המקובלת לתקופה של אופציה כזו היא בדרך כלל בין 30 ל-90 יום, והמחיר הינו, בדרך כלל, קרוב למחיר השוק השוטף של ניירות הערך הנוגעים בדבר. אופציה כזו יכול שתהיה עסקת גידור למשקיע החושש מפני ירידת שערים בעתיד.
האופציה מאפשרת למחזיק בה לקבל מחיר קבוע בעד ניירות הערך שבידיו, במועד מסוים, ללא תלות במחירי השוק באותו מועד. קונה האופציה מבטיח לעצמו גבול תחתון להפסדים שלו אם מחיר נייר הערך ירד אל מתחת למחיר המצוין באופציה. תמורת העברת סיכון ההפסדים לאחר על רוכש האופציה לשלם פרמיה. פרמיה זו היא מחיר האופציה. אופציה כזו יכול גם שתיקנה על ידי ספקולנט הסבור שמחיר נייר הערך ירד אל מתחת למחיר הנקוב באופציה ואם אכן זה יקרה הוא ירכוש את המניות בשוק ויחייב את כותב האופציה (המוכר) לקנות אותם במחיר הגבוה יותר, המצוין באופציה, ולהרוויח את ההפרש. אם דבר זה לא יקרה והמחיר לא ישתנה, הוא יתן לאופציה לפוג וההפסד שלו יהיה מחיר האופציה. אופציות מסוג זה יכול גם שיכתבו לגבי מטבע חוץ או סחורות (קומודיטיס). אופציה המקנה זכות הפוכה מכונה אופצית רכש.
2. במעו"ף: אופציה המקנה למחזיק בה את הזכות למכור במחיר המימוש את נכס הבסיס או את הזכות לקבל הפרש חיובי והכל כקבוע בתנאי האופציה. אופציה כזו מקנה זכות למכור מאה מדדי מעו"ף.