אַחרָיוּת מְנַהלִים בנקאות ושוק ההון
לועזית: director's liability

אחריות של מנהלים ופקידים בשל נזקים העלולים להיגרם לחברה, או לבעלי מניותיה, בשל רשלנות או פעולות מוטעות שלהם.
מעמדו של המנהל הוגדר בפסקי דין שונים, במרוצת השנים, כמעמד של שליח החברה וכעין נאמן שלה. מעמד זה מטיל עליו שתי חובות בסיסיות; חובת הנאמנות וחובת הזהירות. כנאמנים הם חייבים לדאוג לענייני החברה ולבטל טובתם מפני טובתה, בדומה לזה שנדרש מנאמנים, או אפוטרופסים, אחרים. כל מנהל חייב לגלות לשאר המנהלים כל עניין פרטי שיש לו בעסקי החברה. חובת הזהירות המוטלת על מנהל בחברה בתוקף תפקידו היא כזהירות הנדרשת מאדם סביר לנהוג בענייניו הפרטיים באותן נסיבות.
בחוקים שונים יש עבירות שמנהלים אחראים להם אישית. בחוקים אחרים מוטלת על המנהל, בצד האחריות הפלילית, גם אחריות אזרחית. כדי שמנהל יהיה אחראי אישית לפעולה בלתי חוקית של החברה צריך שהוא יהיה שותף למעשה ולא רק השתתפות שבשתיקה. בדרך כלל, על פי החוק, מנהל לא יהיה אחראי לעבירה אם הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט כל האמצעים הסבירים כדי להבטיח קיומו של החוק או כדי להבטיח את החיובים של התאגיד. לדוגמה: על פי חוק הבנקאות (רישוי) מי שהיה דירקטור ומנהל כללי אחראי לעבירות של תאגיד בנקאי שעה שהתאגיד עבר עבירה על חוק זה.
הוא ייחשב כשותף לעבירה וניתן להרשיעו בה, אם לא הוכיח אחד משני אלה: א. העבירה נעברה שלא בידיעתו ותפקידו לא חייב אותו לדעת על העבירה; ב. לאחר שנודע לו שהתאגיד עומד לעבור את העבירה, נקט בכל האמצעים האפשריים כדי למנוע את התאגיד מלעבור את העבירה. (סעיף 50). החוק גם מבחין באחריות של מנהלי חברה בעת פירוקה. אם מתבר בעת הפירוק שאלה התנהגו בעסקיהם בצורה שהיה בה לרמות את הנושים יהיה המנהל אחראי באופן אישי לחובות של החברה, אם בית המשפט ימצא כן. יתר על כן, בית המשפט יכול להורות כי רכושו הפרטי של המנהל ישועבד לטובת נושי החברה. כמו כן יכול בית המשפט לגזור על מנהל כזה עד שנת מאסר ולפסול אותו מלכהן כמנהל של חברה למשך חמש שנים.