מוֹרָטוֹרְיוּם
בנקאות ושוק ההון
לועזית: moratorium
שמיטת חובות.
דחייה שהממשלה מחליטה עליה על־פי חוק, לגבי
החזר תשלומים בשל חוב
או לבעלי חוב מסוימים.
ביטול או פריסה מחדש של
חובות כדי להקל את נטל החוב. מחילת חובות נראית יותר ויותר כדרך הטובה ביותר להקל את המצוקות הפיננסיות של מדינות עניות.
חלק מן המדינות הללו צריכות לשלם כה הרבה בריבית מדי
שנה למלווים זרים, עד שנשאר להן רק מעט
כסף להשקיע בפתרונות ארוכי טווח לעוני שלהן, כמו הכשרת עובדים ובניית תשתית מודרנית. ב-1998
הבנק העולמי חישב שכ-40 מהמדינות העניות ביותר בעולם סבלו מנטל חוב
"גבוה במידה שאינה בת-קיימא";
הערך הנוכחי של החובות הכוללים שלהן עלה על 220% מן הייצוא שלהן.
למחילת חובות יש כמה חסרונות-בכוח. לדוגמה, יש חשש
לסיכון מוסרי. אם מדינה שלוותה יותר מדי משוחררת ממחויבותה הכספית, מדינות עניות עלולות לחוש שאין להן מה להפסיד מנטילת הלוואות ככל שהן יחפצו. לכן, קובעי מדיניות טוענים תכופות שמחילת חובות צריכה לבוא
עם תנאים נילווים, כמו למשל
דרישה שלמדינות יהיה
רקורד של יישום רפורמות כלכליות, שנועדו למנוע חזרה על השגיאות שיצרו את הצורך במחילת חובות
מלכתחילה. זו הגישה שננקטה ביוזמת HPIC (מדינות עניות בעלות חובות גבוהים) של הבנק העולמי, שהושקה ב-1996 והורחבה ב-1999. עם זאת, עד 2003 רק שמונה מ-38 המדינות העניות הזכאיות בהתאם ליוזמה רשמו התקדמות מספקת ברפורמות כדי ליהנות ממחילת חובות מסוימת.