סוֹדִיּוּת בַּנְקָאִית
בנקאות ושוק ההון
לועזית: bank secrecy
1. חובתו של בנק לשמור על אי-גילוי, במישרין ובעקיפין, של נתונים כספיים שבידו המתייחסים ללקוחותיו ולפיקדונותיהם, כולל לגבי חשבונות שנסגרו.
אי־קיומה של חובה זו יכולה להטיל אחריות על הבנק מפני תוצאותיה. אין חובת סודיות במקרה שהמידע נדרש על פי החוק. לדוגמה: דיווח לשלטונות האוצר על פי חוק שקיים במקומות מסוימים המחייב מתן הודעה על עסקות העולות על סכום מסוים, או על פי צו בתי משפט; וכן במקרים שטובת הבנק או הציבור מחייבים את הגילוי. חובת סודיות לא חלה, כמובן, כאשר הלקוח עצמו מבקש למסור מידע על מצבו הכספי לגורם אחר. יש מקומות - אך לא בישראל - בהן חובת הסודיות הבנקאית מעוגנת בחוק. למשל: בשווצריה קיים חוק (מאז 1934) המגדיר כעבירה פלילית מסירת מידע על חשבונות בנקאיים משום זה אינטרס לאומי להגן על הבנקאות המקומית (מפרנסת אחד מכל עשרה מאזרחי המדינה). אולם חומת הסודיות התרופפה בשנים האחרונות גם שם לאחר ששלטונות מס הכנסה ורשות ניירות הערך של ארה"ב הצליחו לכפות על בנקים שווצריים להעביר להם מידע על אזרחים ההחשודים בהשתמטות ממב וניצול מידע פנים לעשיית רווחים אישיים. ממשלת שוויץ אף הקימה יחידה מיוחדת שבסמכותה לסייע לממשלות זרות לקבל נתונים בנקאיים על עבריינים המחזיקים חשבונות בבנקים בשוויץ.
2. החובה שחלה על בנק ישראל לשמור סודות המגיעים אליו מהבנקים המסחריים והאחרים.
על פי החוק לא יגלה אדם ידיעה שנמסרה לו ולא יראה מסמך שהוגש לו לפי פקודת הבנקאות או לפי חוק הבנקאות (רישוי), אולם מותר לגלות ידיעה אם הנגיד יראה צורך בכך לצרכי תביעה פלילית, או אם הידיעה או המסמך נתקבלו מבנק - בהסכמתו. לעניין גילוי מסמכים וידיעות, שנתקבלו לפי החוקים האמורים, לבית המשפט - דין בנק ישראל או המפקח ועובדיו כדין המדינה ועובדיה. (סעיף 18א לפקודת הבנקאות 1941).
בנקאות ושוק ההון
לועזית: bank secrecy
1. חובתו של בנק לשמור על אי-גילוי, במישרין ובעקיפין, של נתונים כספיים שבידו המתייחסים ללקוחותיו ולפיקדונותיהם, כולל לגבי חשבונות שנסגרו.
אי־קיומה של חובה זו יכולה להטיל אחריות על הבנק מפני תוצאותיה. אין חובת סודיות במקרה שהמידע נדרש על פי החוק. לדוגמה: דיווח לשלטונות האוצר על פי חוק שקיים במקומות מסוימים המחייב מתן הודעה על עסקות העולות על סכום מסוים, או על פי צו בתי משפט; וכן במקרים שטובת הבנק או הציבור מחייבים את הגילוי. חובת סודיות לא חלה, כמובן, כאשר הלקוח עצמו מבקש למסור מידע על מצבו הכספי לגורם אחר. יש מקומות - אך לא בישראל - בהן חובת הסודיות הבנקאית מעוגנת בחוק. למשל: בשווצריה קיים חוק (מאז 1934) המגדיר כעבירה פלילית מסירת מידע על חשבונות בנקאיים משום זה אינטרס לאומי להגן על הבנקאות המקומית (מפרנסת אחד מכל עשרה מאזרחי המדינה). אולם חומת הסודיות התרופפה בשנים האחרונות גם שם לאחר ששלטונות מס הכנסה ורשות ניירות הערך של ארה"ב הצליחו לכפות על בנקים שווצריים להעביר להם מידע על אזרחים ההחשודים בהשתמטות ממב וניצול מידע פנים לעשיית רווחים אישיים. ממשלת שוויץ אף הקימה יחידה מיוחדת שבסמכותה לסייע לממשלות זרות לקבל נתונים בנקאיים על עבריינים המחזיקים חשבונות בבנקים בשוויץ.
2. החובה שחלה על בנק ישראל לשמור סודות המגיעים אליו מהבנקים המסחריים והאחרים.
על פי החוק לא יגלה אדם ידיעה שנמסרה לו ולא יראה מסמך שהוגש לו לפי פקודת הבנקאות או לפי חוק הבנקאות (רישוי), אולם מותר לגלות ידיעה אם הנגיד יראה צורך בכך לצרכי תביעה פלילית, או אם הידיעה או המסמך נתקבלו מבנק - בהסכמתו. לעניין גילוי מסמכים וידיעות, שנתקבלו לפי החוקים האמורים, לבית המשפט - דין בנק ישראל או המפקח ועובדיו כדין המדינה ועובדיה. (סעיף 18א לפקודת הבנקאות 1941).
