קִיבּוּל בַּנְקָאִי בנקאות ושוק ההון
לועזית: bank acceptance

מסמך פיננסי סחיר שהוצא על־ידי בנק מסחרי או שנתקבל ונחתם על־ידי בנק לתשלום.
קיבול בנקאי נפוץ בהיקף ניכר במימון סחר חוץ. קיבול בנקאי מבטיח - במלואו או בחלקו - את התמורה שיקבל יצואן בשל משלוחים שעשה. במקורם היו אלה סידורים שנעשו על ידי יבואנים זרים שהורו לבנק המקומי לתת ערבות ליצואן בשל תשלומים המגיעים לו. הדבר נעשה על בסיס אשראי קיבולים מסחרי שקיבל היבואן והורשה על בסיס זה למשוך שטר חליפין שמועד פרעונו הוא לאחר 60 או 90 יום. הבנק מאשר את שטר החליפין ונותן את ערבותו כי זה יפרע במועד גם אם היבואן לא יוכל לעמוד בתשלום, וכך מוסב סיכון האשראי לבנק המקבל. היצואן המקבל את השטר יכול להחזיקו עד למועד הפרעון, או למכור אותו בשוק הניכיונות (שכן שטר כזה ערכו בשוק הכספים רב משל שטר המקובל על ידי היבואן עצמו והוא ניתן למכירה בקלות ונסחר בהיקף נרחב), שטר כזה מציע בדרך כלל למשקיע תשואה גבוהה יחסית ודרגת ביטחון גבוהה. קיבולים בנקאיים משמשים גם בסחר מקומי במיוחד במימון מכירות של מוצרי יסוד למספר ניכר של לקוחות, במיוחד אם הסחורות הבסיסיות (הקומודיטיס) שנמכרות צריכות להיות מאוחסנות במחסן ערובה לתקופה ארוכה יחסית. האחריות שניטלה על ידי הבנק מכונה 'אחריות קיבולים' (acceptance liability).