רווחים ניתנים לחלוקה
בנקאות ושוק ההון
לועזית: distributable profits
1. בחברות, רווח שאפשר לחלק אותו כדיבידנד. פקודת החברות אינה מגדירה מהו רווח הניתן לחלוקה (כמו שאינה מגדירה את המושג רווח בכלל), אולם בתי המשפט קבעו כי באופן עקרוני רווח זה נקבע על פי כללי החשבונאות המקובלים. עם זאת, נותרו עדיין הלכות משפטיות מהמשפט האנגלי, שלכאורה משמשות כהלכה בישראל ואשר אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות אלה, כגון: חלוקת דיבידנד מרווחים שוטפים ללא כיסוי הפסדים קודמים, או ללא הפחתה של נכס מתכלה, שהוא הנכס העיקרי של החברה וכיו"ב. כמו כן מתעוררת בעיה לגבי חשבונאות בתנאי אינפלציה, שכן פקודת החברות מתעלמת מהאינפלציה וכל קביעותיה הן במונחים נומינליים בלבד.
2. רווחי חברה העומדים לחלוקה בין בעלי המניות כדיבידנד. בדרך כלל יהיו אלה הרווחים של תקופת החשבון השוטפת בתוספת יתרת רווח בלתי מחלוקת. אשר לרווחים שלא מומשו (כגון: רווחים שנרשמו כתוצאה משיערוך של נכסים), היותם עומדים או לא עומדים לחלוקה תלויה בחוקי המדינה שבה רשומה החברה. יש מדינות שבהן ניתן הדבר באופן חלקי, ויש שצריך לעמוד במבחנים מסוימים כדי שאפשר יהיה לעשות זאת. בכל מקרה, הדיבידנד המשולם בפועל במועד מסוים אינו משקף, בהכרח, את רווחיה של החברה בתקופה שקדמה לחלוקת הדיבידנד. קיימת היום מחלוקת מהו הרווח הניתן לחלוקה והאם הוא הרווח המשתמע מתוך הדו"חות הכספיים הנומינליים הנערכים על פי פקודת החברות, או הדו"חות הכספיים המותאמים לאינפלציה והמתאימים לכללי החשבונאות.
3. סכום שלפי פקודת מס הכנסה ניתנת אפשרות למי שמכר מניותיו לשלם בגינו מס מוקטן בשיעורי של 10%, המקביל לחלקו של המוכר ברווחים הניתנים לחלוקה, שנצברו בחברה ערב המכירה (או הפירוק) בתנאים ובסייגים המפורטים בסעיף 94ב לפקודת מס הכנסה.
בנקאות ושוק ההון
לועזית: distributable profits
1. בחברות, רווח שאפשר לחלק אותו כדיבידנד. פקודת החברות אינה מגדירה מהו רווח הניתן לחלוקה (כמו שאינה מגדירה את המושג רווח בכלל), אולם בתי המשפט קבעו כי באופן עקרוני רווח זה נקבע על פי כללי החשבונאות המקובלים. עם זאת, נותרו עדיין הלכות משפטיות מהמשפט האנגלי, שלכאורה משמשות כהלכה בישראל ואשר אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות אלה, כגון: חלוקת דיבידנד מרווחים שוטפים ללא כיסוי הפסדים קודמים, או ללא הפחתה של נכס מתכלה, שהוא הנכס העיקרי של החברה וכיו"ב. כמו כן מתעוררת בעיה לגבי חשבונאות בתנאי אינפלציה, שכן פקודת החברות מתעלמת מהאינפלציה וכל קביעותיה הן במונחים נומינליים בלבד.
2. רווחי חברה העומדים לחלוקה בין בעלי המניות כדיבידנד. בדרך כלל יהיו אלה הרווחים של תקופת החשבון השוטפת בתוספת יתרת רווח בלתי מחלוקת. אשר לרווחים שלא מומשו (כגון: רווחים שנרשמו כתוצאה משיערוך של נכסים), היותם עומדים או לא עומדים לחלוקה תלויה בחוקי המדינה שבה רשומה החברה. יש מדינות שבהן ניתן הדבר באופן חלקי, ויש שצריך לעמוד במבחנים מסוימים כדי שאפשר יהיה לעשות זאת. בכל מקרה, הדיבידנד המשולם בפועל במועד מסוים אינו משקף, בהכרח, את רווחיה של החברה בתקופה שקדמה לחלוקת הדיבידנד. קיימת היום מחלוקת מהו הרווח הניתן לחלוקה והאם הוא הרווח המשתמע מתוך הדו"חות הכספיים הנומינליים הנערכים על פי פקודת החברות, או הדו"חות הכספיים המותאמים לאינפלציה והמתאימים לכללי החשבונאות.
3. סכום שלפי פקודת מס הכנסה ניתנת אפשרות למי שמכר מניותיו לשלם בגינו מס מוקטן בשיעורי של 10%, המקביל לחלקו של המוכר ברווחים הניתנים לחלוקה, שנצברו בחברה ערב המכירה (או הפירוק) בתנאים ובסייגים המפורטים בסעיף 94ב לפקודת מס הכנסה.
