שְׁטָר הוֹן בנקאות ושוק ההון
לועזית: capital note

מסמכים המהווים מעין איגרות חוב המונפקים על-ידי מוסדות פיננסיים ויש בהם התחייבות לתשלום ריבית שוטפת ולפדיון קרן במועד שנקבע מראש.
שטרי הון - המכונים גם שטרי חוב הוניים - זהים בכל תנאיהם לאיגרות חוב רגילות למעט העובדה שאין החברה המנפיקה מבטיחה אותם על ידי שיעבוד נכסיה. וכך ניתן לראותם כאיגרות חוב לא מובטחות. בנק מסחרי אינו יכול להנפיק איגרות חוב רגילות שכן כל נכסיו משועבדים למעשה לזכות בעלי הפיקדונות. לגבי בנקים מוגדרים שטרי חוב או איגרות חוב ככאלה שהוציא מוסד בנקאי באישור המפקח על הבנקים אשר לפי תנאיהם הזכויות לפיהם נדחות מפני תביעותיהם של כל הנושים האחרים של הבנק שאינם בעלי שטרי הון; התקופה הממוצעת לפרעון הקרן היא לפחות חמש שנים מיום הוצאתם. לעניין זה, זכות ההמרה של שטר ההון במניות המוסד הבנקאי לא תיחשב כזכות לפרעון שטר. (צו הבנקאות (ערבויות והתחייבויות אחרות על חשבון לקוחות) סעיף 1). בהיתר הניתן לבנקים להוציא שטרי הון יש משום עקיפת האיסור להוציא איגרות חוב מבלי לפגוע בזכויות המפקידים. שטרי הון נחשבים לחלק מהונו העצמי של הבנק ובהנפקתם יש כדי לחזק למעשה את ביטחון בעלי הפיקדונות בו שכן הם מגדילים את אמצעיו העצמיים. תשלום הקרן והריבית על שטרי ההון אינם מובטחים על ידי המנפיקים וזכות בעליהן לפרעון הקרן נחותה מזו של בעלי הפיקדונות, אך קודמת לזכותם של בעלי המניות. בדומה לאיגרות חוב הניתנות להמרה, קיימים גם שטרי הון הניתנים להמרה במניות. בשל העובדה שבעת פירוק נדחה פרעונם של שטרי ההון עד לאחר שכל בעלי הפיקדונות מקבלים את הכספים המגיעים להם השטר מכונה גם 'שטר הון נדחה' (deferred capital note).