תְּעוּדַת פִּיקָּדוֹן בנקאות ושוק ההון
לועזית: certificate of deposit [CD]

קבלה הניתנת למפקיד בצורה של תעודה על כספים שהופקדו בבנק ובה מפורטים בדרך כלל הסכום המופקד, שם המפקיד, תאריך ההחזרה ותנאים אחרים שהותנו בין המפקיד ובין הבנק.
בארה"ב מקובלים שני סוגים של תעודות כאלה - האחד, תעודת פיקדון לפי דרישה (demand certificate of deposit) שהן תעודות הנפרעות למחזיק על פי דרישתו. אלה אינם נושאים ריבית ומשמשים בדרך כלל כערובות למכרז או כביטחונות במקרים מסוימים. הם אינם מסמך הנסחר בשווקי הכספים, אך ניתנים להסבה ולהעברה. השני, תעודת פיקדון לזמן (time deposit certificate) תעודות אלה משתלמות למחזיק בהן במועד קבוע שאינו פחות משלושים יום ממועד ההוצאה בשיעורי ריבית מיוחדים. התעודה מוצאת בדרך כלל למוכ"ז והינה מסמך סחיר בשווקי הכספים. אפשר להפוך אותם למזומנים (בניכיון) בעת הצורך בגלל סחירותם. תעודות פיקדון יכול שיהיו בלתי סחירים אם הם מוצאים על־שם. אלה מציעים למפקיד תשואה גבוהה וביטחון רב אך יש בהם קנסות גבוהים במקרה של משיכה מוקדמת. יש תעודות שבהם אומנם יש מועדי תשלום ספציפיים אך הבנק יכול לדרוש מתן הודעה מראש של 30 יום לפחות לפני המועד בו נדרש התשלום.