קרן נאמנות
בנקאות ושוק ההון
לועזית: unit trust / mutual fund
קרן שהיא מעין חברת השקעות פתוחה המנפיקה תעודות השתתפות, אשר מקנות זכויות להשתתף ברוחיה. השקעה באמצעות קרנות נאמנות מהווה את אחת הצורות המקובלות ביותר להשקעה משותפת בניירות ערך. קרן נאמנות אינה גוף משפטי ופעולתה מבוססת על הסכם נאמנות שנערך ונחתם בין נאמן קרן למנהל קרן, בהתאם להוראות חוק להשקעות משותפות בנאמנות תשכ"א-1961, אשר קבע את המסגרת החוקית להקמת קרנות נאמנות ולפעולתן. באופן עקרוני, קרן נאמנות מעניקה למשקיע בה מספר יתרונות חשובים בהשוואה להשקעה ישירה בניירות ערך; השקעה בעלת פיזור רחב שאמור לצמצם את הסיכון הכרוך בהשקעה; ניתן להשתתף בהשקעה בסכומים גדולים או קטנים; ערך תעודת השתתפות אינו נקבע לפי היצע וביקוש ולכן ניתן לצאת מהשקעה בקרן בכל עת ללא חשש של מצבים קיצוניים כמו קונים בלבד או מוכרים בלבד; השקעה באמצעות קרן מקנה למשקיע ניהול כספי מקצועי במסגרת הקרן. (בישראל לקרנות יתרון נוסף והוא האפשרות של רכישת הנפקות בהקצאה מוקדמת). מאידך גיסא, להשקעה בקרן נאמנות גם מספר חסרונות: מנהלי הקרנות ו/או הנאמנים עוסקים לעתים בתחומים נוספים הנוגעים לניירות ערך (כמו: למשל, ניהול תיקים, קנייה ומכירה עבור עצמם, חתמים להנפקות וכד') ויכול להווצר מצב של ניגוד עניינים בין מנהל הקרן לבין הקרן עצמה או - חמור יותר - מצב בו יש למנהל הקרן מניע להשתמש בקרן הנאמנות לשם פתרון בעיות בתחומים האחרים כאשר המניע אינו בהכרח טובת הקרן עצמה; (החוק מנסה אמנם למנוע תופעה זו, אך כוח האכיפה הוא מוגבל); קרן נאמנות (פרט לקרנות הנזילות) אינה מתאימה להשקעה בטווח הקצר מאוד שכן העמלות הן גבוהות יחסית. ניתן להבחין בין מספר סוגי קרנות נאמנות על פי מדיניות ההשקעה שלהן (קרן אג"ח צמודה, קרן מניות וכד'); על פי מדיניות חלוקת הרווחים (קרן צבירה, קרן המחלקת רווחים); על פי אופי ההתאגדות (קרן פתוחה וקרן סגורה); וכן על פי המיסוי החל על ניירות הערך בהם משקיעה הקרן (קרן מסויגת וקרן בלתי-מסויגת). החל מראשחת 2008 צריד שמה של כל קרן נאמנות לכלול את פרופיל החשיפה לשינויים בשערי המניות ומטבע חוץ. מהלך זה נועד להגדיל את השקיפות ולפשט את המידע על פעילות הקרן במניות, סחורות ומטבע חוץ, שלא כבעבר שמדיניות קרנות הנאמנות נוסחו באופן שיאפשר למנהלי הקרנות לא לדייק בחשיפת הקרן למניות ולמט"ח. בראשות לניירות ערך הוחלט לתרגם את המידע על חשיפת הקרן לשני תווים שיעבירו מידע בדבר "פרופיל החשיפה של הקרן". התרגום מתבטא באמצעות צירוף שני תווים - מימין קוד דרגת החשיפה המרבית למטבע חוץ ומשמאל, קוד דרגת החשיפה המרבית למניות. ראשיתן של קרנות הנאמנות באנגליה בשנת 1868 ולארץ הגיעו בשנת 1940.
בנקאות ושוק ההון
לועזית: unit trust / mutual fund
קרן שהיא מעין חברת השקעות פתוחה המנפיקה תעודות השתתפות, אשר מקנות זכויות להשתתף ברוחיה. השקעה באמצעות קרנות נאמנות מהווה את אחת הצורות המקובלות ביותר להשקעה משותפת בניירות ערך. קרן נאמנות אינה גוף משפטי ופעולתה מבוססת על הסכם נאמנות שנערך ונחתם בין נאמן קרן למנהל קרן, בהתאם להוראות חוק להשקעות משותפות בנאמנות תשכ"א-1961, אשר קבע את המסגרת החוקית להקמת קרנות נאמנות ולפעולתן. באופן עקרוני, קרן נאמנות מעניקה למשקיע בה מספר יתרונות חשובים בהשוואה להשקעה ישירה בניירות ערך; השקעה בעלת פיזור רחב שאמור לצמצם את הסיכון הכרוך בהשקעה; ניתן להשתתף בהשקעה בסכומים גדולים או קטנים; ערך תעודת השתתפות אינו נקבע לפי היצע וביקוש ולכן ניתן לצאת מהשקעה בקרן בכל עת ללא חשש של מצבים קיצוניים כמו קונים בלבד או מוכרים בלבד; השקעה באמצעות קרן מקנה למשקיע ניהול כספי מקצועי במסגרת הקרן. (בישראל לקרנות יתרון נוסף והוא האפשרות של רכישת הנפקות בהקצאה מוקדמת). מאידך גיסא, להשקעה בקרן נאמנות גם מספר חסרונות: מנהלי הקרנות ו/או הנאמנים עוסקים לעתים בתחומים נוספים הנוגעים לניירות ערך (כמו: למשל, ניהול תיקים, קנייה ומכירה עבור עצמם, חתמים להנפקות וכד') ויכול להווצר מצב של ניגוד עניינים בין מנהל הקרן לבין הקרן עצמה או - חמור יותר - מצב בו יש למנהל הקרן מניע להשתמש בקרן הנאמנות לשם פתרון בעיות בתחומים האחרים כאשר המניע אינו בהכרח טובת הקרן עצמה; (החוק מנסה אמנם למנוע תופעה זו, אך כוח האכיפה הוא מוגבל); קרן נאמנות (פרט לקרנות הנזילות) אינה מתאימה להשקעה בטווח הקצר מאוד שכן העמלות הן גבוהות יחסית. ניתן להבחין בין מספר סוגי קרנות נאמנות על פי מדיניות ההשקעה שלהן (קרן אג"ח צמודה, קרן מניות וכד'); על פי מדיניות חלוקת הרווחים (קרן צבירה, קרן המחלקת רווחים); על פי אופי ההתאגדות (קרן פתוחה וקרן סגורה); וכן על פי המיסוי החל על ניירות הערך בהם משקיעה הקרן (קרן מסויגת וקרן בלתי-מסויגת). החל מראשחת 2008 צריד שמה של כל קרן נאמנות לכלול את פרופיל החשיפה לשינויים בשערי המניות ומטבע חוץ. מהלך זה נועד להגדיל את השקיפות ולפשט את המידע על פעילות הקרן במניות, סחורות ומטבע חוץ, שלא כבעבר שמדיניות קרנות הנאמנות נוסחו באופן שיאפשר למנהלי הקרנות לא לדייק בחשיפת הקרן למניות ולמט"ח. בראשות לניירות ערך הוחלט לתרגם את המידע על חשיפת הקרן לשני תווים שיעבירו מידע בדבר "פרופיל החשיפה של הקרן". התרגום מתבטא באמצעות צירוף שני תווים - מימין קוד דרגת החשיפה המרבית למטבע חוץ ומשמאל, קוד דרגת החשיפה המרבית למניות. ראשיתן של קרנות הנאמנות באנגליה בשנת 1868 ולארץ הגיעו בשנת 1940.
