הַאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל יחסי עבודה
לועזית: the international

בהיסטוריה של תנועת העבודה, השם שניתן להתאחדויות פועלים בעלי היקף בינלאומי. הראשון בהם - האינטרנציונל הראשון המרקסיסטי, הוקם בשנת 1864 בלונדון על ידי קרל מרקס וחבריו. בשנת 1872 הועבר לניו-יורק והתחסל ב-1876 בשל חילוקי דעות בין מרכיביו (מרקסיסטים, פרודוניסטים ובקוניניסטים). האינטרנציונל השני הוקם בפריס בשנת 1889 על ידי פרידריך אנגלס בקונגרס פועלים בינלאומי. אינטרנציונל זה התפורר במלחמת העולם הראשונה לאחר שלא הצליח לשמור בזמן המלחמה על האחדות הבינלאומית של מעמד הפועלים. לאחר המלחמה (ב-1920) חודש האינטרנציונל בכינוס שנערך בז'נבה והוא עמד ביריבות מתמדת עם האינטרנציונל השלישי. אינטרנציונל זה - המכונה 'קומינטרן' (Comintern) שהוא קיצור של אינטרנציונל קומוניסטי, נוסד ב-1919 במוסקבה והוא פורק רשמית ב-1943. האינטרנציונל הרביעי נוסד ב-1938 על ידי לב טרוצקי במקסיקו ונועד להיות ארגון נגדי לאינטרנציונל השלישי, והוא פורק בשנת 1945. האינטרנציונל הסוציאליסטי הנוכחי נוסד בפרנקפורט בשנת 1951 במסגרת ועידה בינלאומית של פועלים. הוא מאגד מפלגות סוציאליסטיות מרחבי העולם הדוגלות בדמוקרטיה.