איחוד אירופי כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: Europena union (EU)

איגוד כלכלי ופוליטי של מדינות מערב אירופה, שנוצר על פי אמנת רומא בשנת 1957. האיגוד הוקם בראשונה על ידי שש מדינות (בלגיה, צרפת, הולנד, איטליה, לוקסמבורג ומערב גרמניה) במטרה לתאם את המדיניות הכלכלית ומשפט העסקים ביניהן ועל ידי כך להפוך את שש המדינות ליחידה כלכלית אחת, ובטווח ארוך גם למסגרת מדינית. במשך הזמן הצטרפו אליהן שש מדינות נוספות (בריטניה, דנמרק, יוון, אירלנד, פורטוגל וספרד). הקהילייה פועלת בארבעה שטחים: הראשון, ניידות עובדים והון, הסרת הגבלות ומיזוג מפעלים בארצות החברות; השני, עידוד תחרות פעילה והפעילות נגד קרטלים; השלישי, תחבורה - חיסול חוסר שוויון בתעריפי הובלה מארץ לארץ ושיפור חוליות תחבורה לקויות; והרביעי, בתחום החקלאות. למדינות השוק גם מדיניות חקלאית משותפת (למרות שבעיית החקלאות, המפלה לרעה ארצות שאינן חברות, שימשה גם סלע מחלוקת עיקרי בין החברות, בייחוד בין צרפת - שלה אינטרסים חקלאיים מיוחדים - ובין שאר החברות). האיגוד מהווה גם איגוד מכס שלו תעריפי מכס אחידים כלפי פנים ומדיניות מכס משותפת כלפי מדינות שאינן חברות בקהילייה. הקהילייה מנוהלת על ידי ועדה בעלת סמכויות ביצוע, המכונה 'נציבות השוק' (European commission) והיא כונתה גם 'שוק אירופאי משותף' - (European common market). לישראל ולמספר מדינות אחרות באגן הים התיכון יש הסכמים מיוחדים עם השוק. את השם הנוכחי קיבלה הקהילה עם התגברות החשיבות של הנושאים הלא כלכליים. בעבר נקראה 'קהילה כלכלית אירופאית' (קכ"א - European economic community - EEC). כיום חברות בקהילייה המדינות הבאות: יוון, ספרד, צרפת, בלגיה, דנמרק, הולנד, שוודיה, איטליה, אירלנד, אנגליה, גרמניה, פינלנד, אוסטריה, פורטוגל, לוקסמבורג, פולין, צ'כיה, סלובקיה, הונגריה, סלובניה, אסטוניה, לטוויה, ליטה, קפריסין ומלטה. עשר האחרונות הצטרפו לאיחוד ב-1 במאי 2004. בולגריה ורומניה מועמדות להצטרף ב-2007 וכן טורקיה שלגביה טרם נקבע מועד הצטרפות. כתוצאה מהצטרפות מונה האיחוד קרוב לחצי מיליארד אזרחים החולקים אותן זכויות, מצייתים לאותם חוקים ובוחרים את נציגיהם לפרלמנט משותף. הם שוצפים בגוש הסחר הגדול בעולם, הגוש הכלכלי השני בגודלו בעולם והשלישי מבחינת גודל אוכלוסייתו. עם זאת יש החוששים לבעיות בתוך האיחוד בשל הבדלים גדולים בין המדינות בתחומי הכלכלה, התרבות והשפה. באוקטובר 2004 חתמו 25 מנהיגי מדינות האיחוד על החוקה החדשה שלה. חוקה זו מאחדת אמנות קודמות של האיחוד למסמך מקיף וכולל ואמורה לזרז את קבלת ההחלטות. החוקה משנה את שיטת ההצבעה של האיחוד, מבטלת זכויות וטו לאומיות בתחומים רבים ומעניקה למדינות גדולות משקל רב יותר מלמדינות קטנות. החוקה תיכנס לתוקף לאחר שתאושר על ידי המדינות החברות.