מדיניות פיסקלית לעומת מדיניות מוניטרית
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: fiscal policy vs. monetary policy
כללית,
מדיניות מוניטרית פועלת באמצעות
ההיצע והעלות של
האשראי. ואילו
מדיניות פיסקלית פועלת באמצעות
מיסוי, הלוואות והוצאות של הממשלה. אמנם המטרות של
מדיניות פיסקלית דומות במידה רבה לאלה של
מדיניות מוניטרית -
תעסוקה מלאה, מחירים יציבים
ועודף במאזן התשלומים - אולם משום שמדיניות פיסקלית יכולה להיות ספציפית בהשפעתה היא משמשת לעתים גם לשם השגת מטרות כגון גידול אזורי או להשפעה על מִגזרים כלכליים ספציפיים. כמו במדיניות מוניטרית, המטרות של מדיניות פיסקלית יכולות להיות נוגדות. למשל, השפעה על
הכלכלה כדי לעודד
תעסוקה יכלה להוביל
לאינפלציה ו/או לעודף
במאזן התשלומים וכדומה. לעתים קרובות משתמשים בשני סוגי המדיניות בשילוב. שכן שינויי מִסים (מדיניות פיסקלית) המוצאים ביטוי מידי
בהוצאה - או בהימנעות מהוצאה - של הצרכנים, דורשים בדרך כלל אישור הרשות המחוקקת לשינויים כאלה ובדרך כלל לוקח
זמן ליישם אותם. הוא הדין לגבי שינויים
בהיצע הכסף שלוקח זמן עד שההשפעה שלהם באה לידי ביטוי, שעה שלשינויים בשיעורי
הריבית יכולה להיות השפעה מידית. כך גם לגבי שינויים
בפיקוח האיכותי שיכול שיהיו בעלי השפעה דומה למִסים ולסובסידיות (מדיניות פיסקלית). שינויים בהוצאות הממשלה יכול שיהיו קשים לביצוע משום המשמעויות הפוליטיות הכרוכות בכך, או משום שלא ניתן להפסיק פעולות
באמצע ביצוען. מדיניות מוניטרית לא שימהש בדרך כלל כדי לשנות את רמת
הביקוש הכוללת של הכלכלה, דבר שהיה במשך שנים
המטרה של המדיניות הפיסקלית.