אקונומטריה כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: econometrics

תורה העוסקת בבדיקת השערות בכלכלה ודנה כיצד להשתמש בנתונים אמפיריים כדי להפריך את ההשערות האלה או לאשרן. זהו ענף בתיאוריה הכלכלית המיישם שיטות מתמטיות, סטטיסטיות וטכניקות מדידה מדעיות לבעיות של משתנים כלכליים. במגמה להגדיל את ההבנה של נתונים כלכליים ולשם הערכה ובחינה של תיאוריות כלכליות, האקונומטריה בונה, בעזרת מחשבים, מודלים מתמטיים ומשתמשת במשוואות שמאפשרות על פי היחסים ביניהם - כגון שיעורי השקעות, ריבית, מחירים, עליות, שכר, הוצאות הצרכנים וכדומה - לחזות התפתחויות כלכליות ולנסח קשרים בין הענפים השונים. המשתנים השונים נכללים, כפי שהדבר נראה לנכון לכלכלן, במשוואה אחת או יותר. המחקרים האמפיריים עצמם והמודלים המתארים את פעולות המשק נקראים 'מודלים אקונומטריים' (econometric model). מאחר שרוב היחסים הכלכליים הם סטוכסטיים, המתודולוגיה שלהם נלקחה מהסטטיסטיקה המתמטית באמצעים כמו ניתוחי רגרסיה, או שיטות מסובכות יותר שהאקונומטריה פיתחה לשם ניתוח נתונים כלכליים, המכונות 'מחקר אקונומטרי' (econometric research). מחקר כזה כולל בדרך כלל מספר שלבים: ניסוח מודל מתמטי; אמידת גודלם של המשתנים שנכללים במודל והקשרים הסטטיסטיים ביניהם; ומבחן השערות, בעזרת שיטות הסקה סטטיסטיות, בהן עוסק המחקר. כלומר: המחקר מבוסס על שילוב של תצפיות, אומדנים סטטיסטיים וחישובים מתמטיים. עם זאת יש לשים לב שאין האקונומטריה יכולה לבוא במקום ניתוח איכותי עיוני של יסודות הכלכלה ואכן בעוד שהאקונומטריה השיגה הישגים ניכרים בבעיות מעשיות וטכניות מובהקות, הישגיה הם פחות בולטים בתחום העיוני. את השם אקונומטריה טבע הכלכלן הנורווגי רנגאר פריש (Frisch) בשנת 1926, אך הגישה המתמטית-סטטיסטית לכלכלה יסודותיה עוד במאה ה-17. פריש קיבל בשנת 1969 את פרס נובל לכלכלה והוא נחשב לאבי הכלכלה המתוכננת, המודרנית, של סקנדינביה.