סחר חליפין כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: barter

החלפה או העברה ישירה של סחורות או שירותים - השונים אלה מאלה - מאחד לשני ללא שימוש בכסף או באמצעי חליפין מוכר אחר. סחר חליפין הינו תופעה שיווקית שנוצרה כאשר הפרט חדל לספק את מבוקשו באמצעות ייצור עצמי. הבעיות בסחר חליפין הן: הקושי למצוא שני צדדים לכל עסקה היכולים להפיק תועלת ממנה (מקריות רצונות); הצורך למצוא גדלים מתאימים להחלפה (משום שלעתים האפשרות לחלוקת הטובין ליחידות משנה מוגבלת); וכן היעדרו של מדד אובייקטיבי לקביעת שער חליפין וערך אחיד מוסכם לטווחי זמן המאפשרים ביטחון יחסי בערכיהם העתידיים של הסחורות או השירותים. במשק שבו מתנהל סחר חליפין אמנם לא תתכן אינפלציה, אבל מאידך גיסא צורת סחר זו חייבת להיות מוגבלת. כיום הכסף חילק כל עסקת חליפין לשניים - קנייה ומכירה, כאשר כל אחד מקבל אמצעי חליפין המקובל עליו. עם זאת, סחר חליפין מקובל עדיין לעתים במדינות הסובלות ממחסור במטבע חוץ (כגון ארצות מתפתחות שונות). סחר זה ידוע גם כ'סחר נגדי' (counter trade). בסחר זה הבסיס להערכה הוא בדרך כלל ערך השוק - או שווה ערך במזומן - שהיה מתקבל אילו המסחר היה נעשה במזומן, או - בהיעדר מחיר כזה - מחיר של מוצר המספק אותו צורך. משבר האשראי הבינלאומי שפרץ בראשית שנות ה-80 גרם להתפתחות אמצעי תשלום חלופיים על ידי הארצות הסובלות ממחסור במטבע חוץ, וסחורות שונות החלו לשמש מחדש ככסף בינלאומי. פותחו גם צורות שונות וחדשות של סחר חליפין, בהן: קנייה מוקדמת, חילופין, פיצוי חלקי, תשלום חלקי, רכישה נגדית, עסקות קיזוז ורכישה חוזרת. הערכה זהירה אומדת סוגים אלה של סחר החליפין ברבע האחרון של המאה ה-20 בכ-8 אחוזים מן ההיקף הכולל של הסחר העולמי בסחורות ובשירותים.