גורם פישר
כלכלה וסטטיסטיקה
לועזית: Fisher effect
גישה לשערי
ריבית המכונה על שמו של
הכלכלן האמריקני אירווינג פישר (Fisher) (1947-1867), מאבות תורת הכמות של
הכסף, האומרת ששינויים
בשיעור האינפלציה הצפוי גורמים
לעלייה בשיעור זהה של
שער הריבית הנומינלי, שעה ששער הריבית
הריאלי נשאר ללא שינוי. לשון אחר: כדי לשמור על ריבית ריאלית של
הלוואה או
איגרת חוב, הריבית הנומינלית
צריכה להתאים עצמה כדי שתכלול את שיעור הריבית הריאלית ואת שיעור
האינפלציה (פישר קובע
יחס של אחד לאחד בין שיעור האינפלציה לבין
תוספת הריבית לשיעור הריבית הריאלית). הגורם המפצה על ירידת
ערך הכסף במועד פירעון ההלוואה (או הפדיון של איגרת
חוב) מכונה 'פרמית אינפלציה' (inflation
premium). ההתנהגות שמניח פישר היא בניגוד לעמדתם של הכלכלנים הקיינסיאנים הסבורים שעלייה בשיעור האינפלציה הצפוי מביאה לירידה בשער הריבית הריאלית. הוכחה לצדקתה של הגישה האחת או האחרת ניתן למצוא על ידי בדיקת ההתפתחות בשער הריבית הריאלי שעה ששיעור האינפלציה הצפוי עולה ובחינה אם התנהגות שער זה היא בהתאם להנחות של פישר או של הכלכנים הקלאסיים. טרם פותחה שיטה המשתמשת בכלים סטטיסטיים באמצעותה ניתן לבדוק התפתחות כזו. כדי להבדיל גורם פישר זה מגורם פישר הבינלאומי, המונח מכונה גם 'גורם פישר מקומי' (Fisher domestic
effect).